The Fat Duck

מה אומר, כשרפי הציע ללכת לארוחה במסעדה של הסטון בלומנטל "הברווז השמן" כמעט נפלתי מהכסא. רפי "אני לא אוכל דגים"? רפי "איחס, יש בזה חצילים?" אבל מה, הוא שמע על המקום הזה מחבריו לעבודה והסקרנות גברה על הפחד. אז מה כל כך מיוחד במסעדה הזאת? ובכן, השנה מגזין המסעדות הבריטי ערך רשימה של 50 מקומות הזלילה (סליחה, סעידה) הטובים בעולם, ו
The Fat Duck
קיבלה את המקום הראשון. חוץ מזה לפני שנתיים העניק מדריך המסעדות היוקרתי ביותר בעולם, מדריך מישלאן, את אחד התוארים הנדירים ביותר - שלושה כוכבים, לשף (ובעלי המסעדה) הסטון בלומנטל (לא, גם אני חשבתי, אבל הוא נולד וגדל בלונדון). הוא פיתח שיטות ורעיונות בישול שיכולים להדהים, להפחיד ואפילו להרתיע רבים, אך לא את רפי! אז במוצ"ש אחד בדצמבר יצאנו חמישה הרפתקנים לחוות על בשרינו את נפלאות המסעדה. ההזמנות כבר נעשו כחודשיים מראש, וההזהרה הראשונה היא שביטול, מכל סיבה שהיא מחייב דמי ביטול, 100 לי"שט לראש. אבל לא היה שום חשש שמי מאיתנו יבטל אלא בהתערבות אישית של כח עליון!
הדבר הראשון שהרשים אותנו היה גודל המקום - אולם שניתן להגדירו כקטן עד בינונית לא הרבה יותר מ-12 שולחנות, רובם ל-4 סועדים, וכמה שולחנות למקסימום של 6 סועדים. תיקרה נמוכה עם קורות עץ כבדות החוצות אותה, הרגשה של בית כפרי (ולמה לא, זה בית כפרי, בכפר זעיר במרחק של כחצי שעת נסיעה מלונדון), תאורה נעימה, קישוטים מינימליים, וסגל עובדים צעיר וחביב, צרפתים מהווים את הרוב ומרגע כניסתינו עד שעזבנו הם אירחו אותנו באדיבות דיסקרטית, אבל קצת יותר רישמיות משהייתי מעדיף. כל משפט מסתיים ב"מסייה" או "מדאם" , לך עם זה. האוכל היה מדהים ולא רק לא שיגרתי, הזדקקנו להסברים איך לאכול חלק מהמנות. כדי להפיק את מלוא הטעם יש לטעום חלק מהן לפי סדר מסוים, בין מנות מביאים לסועדים מנות ביניים זעירות, רק כדי להכין את החך לטעמים של המנה הבאה או כדי לנטרל את הטעם של קודמתה, וכך קיבלנו מנות דגימה של גספצ'ו כרוב סגול עם כדור זעיר של גלידת עשבי תיבול צף במרכז הצלחת, צדף עם רוטב פאסיפלורה וחזרת, ומהמנות הרשמיות (שאינן גדולות בהרבה מהדוגמיות - אידאלי לדוגמניות צמרת ושאר אנורקסים) ניסינו כמה יצירות כמו דייסת שבלולים - הטעם והמראה הרבה יותר טובים מאיך שזה נשמע - בדוק!, כבד אווז עם וופל סרטן, לזניית לנגוסטין עם שבבי טראפל וטלפי חזיר, ריזוטו כרובית עם אבקת קקאו (כרמי האומלל נשאר תקוע עם זה, שאר החבורה היה שבע מיכדי להחלץ לעזרו), עמית הזמין את הכבש - אומצה שבושלה בתנור כמעט קר (50 מעלות) במשך 20 שעות. התוצאה היא בשר רך ביותר וכמעט נא. הדג שהזמנתי קיבל טיפול דומה. התוצאה היתה מעולה בשני המקרים, אבל אני חייב לציין שהדיעות בנושא היו שנויות במחלוקת (אני אהבתי את זה, כל השאר טועים). הקינוחים היו לא פחות מדהימים, אני בחרתי מעדן שוקולד ברוטב קרמל מתובל בכמון, עמית ואנגוס לקחו טארט טאטאן עם גלידת וניל עם פולי וניל, כרמי הזמין מעדן עם רוברבה ורפי הזמין את גלידת קותלי חזיר וביצה מטוגנת. לא, זאת לא טעות דפוס, ואתם יכולים לעשות חיפוש אינטרנט של שתי דקות אם תירצו לקרוא עוד על השף המדהים הזה ומסעדתו ואולי אפילו להזמין שולחן לערב אחד. אשמח להצטרף שוב! צילמנו כמה תמונות, אבל לצערי הן לא יצאו לשביעות רצוני. הרצפה זזה או משהו..
















Left to right: Carmi, Angus, me, Amit and Rafi.


























Snail porridge and rude diner




















The art of conversation

Gran Canaria December 2005

Been to the island a few times, this time managed to coordinate a short stay with Jean-François and Jan. Here are just a few of the (very few) pictures I took there. Jan took some pictures too, and I will post those when I get them. Make do with the ones I took on my antique Olympus C-360Z.


















At the Cafe Vien. We are definitely fans of the place. Jan has been to the counter to order a piece of cake from the stunning selection they have there. You have to be quick with those creations - when they're gone, they're gone!

















I may not look very pleased, but believe me, I am!

















I took this one on my Nokia 6230, so no great shakes, but I am rather pleased with the result all the same! This is Jan, looking pensive on the balcony of our hotel.


























Jan on the beach. If you are the person at the left bottom corner of this picture you have my apology if I invaded your privacy...
















Jean-François, taken on my phone camera. JFL joined us one day late - having missed the only ferry from Fuerteventura. On our last night on the island we celebrated his birthday in style - paella (home-made of course!), Cava galore, then a birthday drink at the Bear Cave (Bärenhöhle) at the Yumbo Centre... Bliss!




























Jan, on the beach, showing off the latest in beachwear fashion. When you've got it, flaunt it baby!

My 52nd Birthday Drink

Here are a few pictures taken at my birthday drink - just a few friends at the lounge bar of the St. Georges hotel in Central London

















Angus, me, Keith

On To Preston Park For The Festival 

The Throng On The March 

To Every Hero A Villain 

This Ensemble Could Work For Some 

I couldn't resist another shot... 

Charles, Camilla, How Nice Of You To Drop By! 

Join Gaydar And Look Like This! 

You Looking At Me? 

Gay Firemen (And Women!) 

This Hero Got Up Late, Dressed In A Hurry 

Amnesty International, but can the Pink Tank raise any protest (against state sanctioned torture and murder of two gay young men in Iran last month)? 

Liza, Slimmed down, having shed 200lbs of Useless Fat (AKA David Gest) 

Heroine? Well, You Sure Are Brave! 

Sure, I'll Take One! 

This Year's Theme: Heroes and Heroines. Here's Herbie! 

Brighton Pride Parade About to Commence 

Raphael on the Beach, Studland Bay, Poole

Bourne Free

David Badella on stage
















Arriving at the park
















Open top gold Rolls Royce Corniche with liveried chauffeur, but where was the music?
















It wasn't about quantity, it was about quality. Yeah, that's it.
















What can I say: cute, sexy, and the guy on the left ain't bad either!
















...And we're off!



Imagine you threw a Gay Pride March and Happening and nobody came? Well, in fairness, although it looked that way to begin with, out of nowhere people started arriving, and the Bournemouth event got off to a jolly start. It was Rafi's idea we went there in the first place - to my surprise, as he holds opinions on the whole idea of Gay Pride and marches that would suggest he represents Reactioneries anonymous, the self-repressive branch of Closetville, and that from a guy who got himself married to Amit - twice! Can you guess we had a debate on the subject on the way from London to Bournemouth? The soundtrack of our road movie was, fittingly, some Robbie Williams, Priscilla soundtrack, and of course, endless chatter. The event itself was indeed small scale, the route taking the march along the seafront to the park, so the "crowds" watching it was made up of old folk, some of whom quite perplexed by this micro carnival, some people on the beach, 2 policewomen at the front, some more at the back, er... that's almost it. No beating music, only three drummers on the leading vehicle and one single solitary whistle vendor (mercifully). We thought it was a bit subdued in the light of the terror attacks on London only 48 hours before (the multi-national flags at the centre of the town's seafront were all half-mast) and it felt uncomfortable to be celebrating at a time like this, but I strongly believe there is a point of defiance in celebrating our diversity, especially gay lifestyle and Western values of tolerance and compassion, the very anti-thesis of all extremists. The entertainment on stage at the park started off with David Badella of Jerry Springer, The Opera fame (he played the troublemaking warm-up man in the first act, and Satan in the second, winning an Evening Standard Award for Best Co-Star in a musical Production). From there it went to some unknown acts and we were getting hungry, so we left to forage for food, then went on to Studland Bay, to the (where else?) Naturist Beach. It was warm, but the sun was darting in and out of cloud cover. Still, I managed to return with a glowingly red nose, shoulders and ...buns.

Getting Silly In Restaurants

Lea and Nir, exasparated...

















No paparazzi please!

















Dor (foreground) and Idan (background) in Zozobra Asiatic restaurant (highly recommended), Hertzeliya

















No nephews were harmed during this photoshoot